בית החולים רוטשילד בפריז: הקהילה היהודית, השואה והרפואה כיום

בית החולים רוטשילד פועל גם כיום ברובע השנים עשר של פריז, ברחוב סנטר מספר 5. הוא חלק ממערכת בתי החולים הציבוריים AP-HP ומעניק שירותים בתחומי הגריאטריה, השיקום, רפואת השיניים והטיפול באנשים עם מוגבלויות. זהו אפוא מוסד רפואי פעיל ולא רק אתר היסטורי. תולדותיו מחברות את מפעל הצדקה היהודי בצרפת עם התפתחות הרפואה הציבורית ועם זיכרון רדיפת היהודים בתקופת הכיבוש הגרמני. חשוב להבחין בינו לבין בית החולים של קרן אדולף דה רוטשילד ברובע התשעה עשר, המתמחה בין השאר ברפואת עיניים ובמחלות הראש והצוואר. אלה שני מוסדות שונים הנושאים שם משפחה דומה.

רישום בית החולים המקורי משנת 1873, מאת לאון לימונרייה, מוזיאון קרנבלה / Paris Musées (CC0).
רישום בית החולים המקורי משנת 1873, מאת לאון לימונרייה, מוזיאון קרנבלה / Paris Musées (CC0). Paris Musées – source(https://www.parismuseescollections.paris.fr/en/node/175666)

בית החולים ממשיך לפעול

הייסוד בשנת 1852

ג'יימס דה רוטשילד ואשתו בטי תמכו בהקמת מוסד רפואי ובית מחסה לחולים ולקשישים יהודים בפריז. המוסד נפתח ברחוב פיקפוס ב-25 במאי 1852. בתקופה ההיא משפחות רבות התקשו לקבל טיפול רפואי מסודר, ומטופלים יהודים ביקשו לעיתים מסגרת שהכירה בצורכיהם הדתיים והקהילתיים. היוזמה שילבה טיפול רפואי, סיוע חומרי ודאגה למי שנזקקו להשגחה ממושכת. לפי ארכיון משפחת רוטשילד התקבלו במקום כ-8,000 מטופלים בין השנים 1852 ל-1860. המספר הזה מלמד על פעילות משמעותית ולא רק על תרומה סמלית. מדובר במפעל שנוסד הרבה לפני מערכת הבריאות הציבורית המודרנית של צרפת.

כבוד המטופל והמסורת היהודית

מבנה היסטורי של בית החולים, צולם בשנת 2011.
מבנה היסטורי של בית החולים, צולם בשנת 2011. Photo: LPLT / Wikimedia Commons, CC BY-SA 3.0. Wikimedia Commons / license(https://commons.wikimedia.org/wiki/File:B%C3%A2timents_Rothschild,_rue_Santerre.JPG)

הקמת בית חולים יהודי הייתה גם תשובה לשאלות יומיומיות של זהות וכבוד. מטופל דתי היה עשוי להזדקק למזון כשר, לאפשרות לקיים מנהגים מוכרים ולתמיכה של משפחתו וקהילתו. מטרת המוסד הייתה לשלב יחס כזה עם האמצעים הרפואיים שהיו זמינים באותה תקופה. המקום דאג גם לקשישים ולאנשים שלא יכלו לממן טיפול ממושך. אין לראות בתולדותיו אך ורק את סיפורו של איש עסקים עשיר. רופאים, אחיות, עובדים ומטופלים נתנו למוסד את משמעותו האמיתית. כך נעשה בית החולים חלק חשוב מההיסטוריה החברתית של יהודי פריז וממפעלי הסעד שצמחו בחברה הצרפתית.

הבנייה החדשה בין 1912 ל-1914

בראשית המאה העשרים הבניינים הראשונים כבר לא התאימו לכל צורכי הרפואה. אדמונד דה רוטשילד תמך בבניית מתחם חדש בתכנונו של האדריכל לוסיין בכמן. העבודות נעשו בין 1912 ל-1914 באזור הרחובות סנטר ופיקפוס, ובית החולים החדש נפתח בשנת 1914. חלק מהמבנים הישנים השתמרו לצד בניינים מאוחרים יותר. לכן חיוני לציין תאריך אמיתי לכל צילום היסטורי. צילום של חזית משנת 2011 אינו צילום מיום הפתיחה בשנת 1852. כמו כן אין להשתמש בתמונות של בית החולים לרפואת עיניים ברחוב מנן כאילו הן מתארות את בית החולים הציבורי ברחוב סנטר.

מלחמת העולם הראשונה

פתיחת המתחם החדש התרחשה סמוך לפרוץ מלחמת העולם הראשונה. בית החולים הוסב לבית חולים צבאי מסייע וטיפל בחיילים פצועים ובאזרחים נפגעי מלחמה בלי להבחין בדתם. מוסד שנוצר מתוך צורכי קהילה מסוימת השתלב במאמץ רפואי רחב יותר בתקופת חירום לאומית. הטיפול בפציעות מלחמה דרש ניתוחים, שיקום ממושך וארגון אחר של השירותים. עם תום המלחמה שב המקום בהדרגה לפעילות אזרחית. הפרק הזה מזכיר שההיסטוריה היהודית בצרפת איננה נפרדת מתולדות המדינה ומגורלם של כלל אזרחיה בתקופות של משבר.

הכיבוש הגרמני ורדיפת היהודים

הפרק הקשה ביותר בתולדות בית החולים שייך לתקופת הכיבוש הנאצי. ארכיון AP-HP מתעד העברת מטופלים יהודים ממחנה המעצר דראנסי אל בית החולים רוטשילד. תחת הנהלה שאושרה בידי שלטונות הכיבוש שימש המקום גם לטיפול רפואי וגם להחזקת אנשים במעצר. בין המטופלים היו ילדים, נשים הרות וחולים שנשקפה להם סכנת גירוש מאוחר יותר. לכן אין לתאר את המוסד באותן שנים בפשטות כמקלט בטוח. טיפול רפואי התקיים במקביל למנגנוני הרדיפה האנטישמית. המסמכים ששרדו מאפשרים לעקוב אחרי גורלן של משפחות ולהבין כיצד ילדים וחולים הפכו לחלק ממערכת של כליאה וגירוש.

זיכרון הנפגעים והאחריות ההיסטורית

לוחות זיכרון ומסמכים ארכיוניים מנציחים מטופלים שגורשו מבית החולים. מחלה, היריון או גיל צעיר יכלו לדחות העברה ממחנה המעצר אך לא להבטיח הצלה. חשוב להבחין בין פעולות שלטונות הכיבוש, החלטות מנהליות ובחירות של אנשי צוות שונים. סיפורים על ניסיונות סיוע צריכים להישען על ראיות ולא על השערות. ההיסטוריה הזאת מצביעה על סתירה טרגית: מקום שנוסד כדי להציל חיים הפך בחלק מהזמן גם לחוליה במערכת כפייה. זיכרון רוטשילד הוא חלק מזיכרון השואה בפריז ומזכיר את חשיבותה של אחריות רפואית גם בתנאים קיצוניים.

מעבר למערכת הציבורית בשנת 1954

הכניסה החדשה לבית החולים ברחוב סנטר, צולמה בשנת 2011.
הכניסה החדשה לבית החולים ברחוב סנטר, צולמה בשנת 2011. Photo: LPLT / Wikimedia Commons, CC BY-SA 3.0. Wikimedia Commons / license(https://commons.wikimedia.org/wiki/File:H%C3%B4pital_Rothschild_rue_Santerre.JPG)

ב-1 בינואר 1954 הועבר בית החולים לידי המינהל הציבורי תמורת פרנק סמלי אחד. במשך העשורים הבאים שופצו אגפים ישנים, נבנו מבנים חדשים והפעילות הרפואית השתנתה. השיקום, רפואת הזקנה והטיפול באנשים עם מוגבלויות נעשו מרכזיים יותר. המעבר למערכת הציבורית לא מחק את השורשים היהודיים של המקום, אלא פתח פרק נוסף בתולדותיו. מוסד שנולד בזכות נדבנות פרטית החל לשרת מטופלים ממגוון רחב של רקעים במסגרת של שירות בריאות ציבורי. בנייני הלבנים הישנים והאגפים החדשים מעידים עד היום על השינויים הללו.

המצב כיום והצילומים במאמר

הכתובת הרשמית היא 5 rue Santerre, Paris 75012, ומספר הטלפון הראשי הוא ‎+33 1 40 19 30 00. באתרים מוסדיים שונים מופיעים נתונים על מיטות ועובדים משנים שונות, ולכן אין להציגם ללא תאריך כסטטיסטיקה מדויקת לשנת 2026. הצילומים במאמר מציגים מבנה היסטורי וחזית חדשה יותר במתחם. שניהם צולמו בשנת 2011 בידי LPLT ומופיעים בוויקישיתוף ברישיון CC BY-SA 3.0. מקורות המחקר המרכזיים הם ארכיון רוטשילד, הספרייה הלאומית של צרפת וארכיון AP-HP. שילוב המקורות מאפשר לספר סיפור של חסד יהודי, מלחמות, רדיפה, שיקום ורפואה ציבורית בלי לבלבל בין מוסדות או בין תקופות.

מקורות וקרדיטים לתמונות