מבצע מכבש: הצניחה ב־29 באוקטובר 1956 וראשיתה של מלחמת סיני
עודכן: 1 בנובמבר 2026

מה היה מבצע מכבש
ב־29 באוקטובר 1956 ביצע צה״ל פעולה צבאית שנשאה את שם הקוד ״מבצע מכבש״. במרכזה עמדה הצנחת גדוד 890 של חטיבת הצנחנים בקרבת המבוא המזרחי למעבר המיתלה שבחצי האי סיני. אין לבלבל בין שם הפעולה המצומצמת לבין מבצע קדש, שהיה שמה של המערכה הישראלית הרחבה, או לבין משבר סואץ, שכלל גם התערבות צבאית בריטית וצרפתית במצרים. הבחנה זו חשובה כדי להבין את סדר האירועים ואת אחריותן של ההנהגות השונות. הצניחה הייתה המהלך הפותח, אולם השלכותיו המדיניות והצבאיות חרגו בהרבה ממספר הצנחנים שנחתו במדבר באותו אחר הצהריים.
המתיחות שקדמה למלחמה
במחצית הראשונה של שנות החמישים החריפו העימותים בגבול ישראל ומצרים. התקפות מזוינות, חדירות של חוליות פדאיון ופעולות תגמול יצרו מעגל אלימות שפגע גם באזרחים. נוסף על כך הטילה מצרים מגבלות על שיט ישראלי בנתיבים אסטרטגיים, ובהם מצרי טיראן. בישראל ראו בחסימה איום על הקשר הימי לאילת ועל המסחר דרך ים סוף. מצרים מצדה הדגישה את ריבונותה ואת המאבק בהשפעה זרה באזור. חשוב להבחין בין ההסברים שהציעו ממשלות למעשיהן לבין חוויותיהם של תושבים שחיו בקרבת הגבולות. החלטות צבאיות התקבלו בדרגים הגבוהים, אך תוצאותיהן הורגשו גם בחיי משפחות שלא השתתפו בלחימה.
הלאמת תעלת סואץ
ב־26 ביולי 1956 הכריז נשיא מצרים גמאל עבד אל נאצר על הלאמת חברת תעלת סואץ. עבור מצרים רבים היה זה צעד סמלי ומעשי להשבת השליטה על תשתית מרכזית ולהדגשת העצמאות הלאומית. בבריטניה ובצרפת ראו בכך פגיעה באינטרסים כלכליים ואסטרטגיים. צרפת התנגדה גם לתמיכה המצרית בתנועת העצמאות האלג׳יראית. ישראל התמקדה בסוגיות אחרות, ובהן ביטחון הגבולות וחופש השיט. לכן אין להציג את שלוש המדינות כאילו פעלו מתוך מניע זהה. צירוף האינטרסים יצר שיתוף פעולה זמני, אולם כל ממשלה ביקשה להשיג מטרות שונות. המחלוקת על התעלה הפכה במהירות לחלק ממשבר בין־לאומי רחב.
ההבנות החשאיות בסוור
באוקטובר 1956 התכנסו נציגים מישראל, מצרפת ומבריטניה לפגישות חשאיות בסוור שבקרבת פריז. לפי המתווה שהתגבש, פעולה ישראלית בסיני תלווה בדרישה בריטית־צרפתית לשני הצדדים להתרחק מתעלת סואץ. סירובה הצפוי של מצרים היה אמור לספק עילה להתערבות צבאית של שתי המעצמות האירופיות. הציבור לא ידע בזמן אמת את מכלול הפרטים. מסמכים שנפתחו לעיון חוקרים מאפשרים כיום לתאר את התכנון באופן מדויק יותר. הצניחה ליד המיתלה הייתה אפוא גם משימה צבאית ממשית וגם חלק מתרחיש מדיני שנקבע מראש. הצגת האירוע כתגובה מאולתרת בלבד מחמיצה את הרקע הזה.
תפקיד גדוד 890 ומפקדיו
גדוד הצנחנים 890 נדרש לנחות בסמוך לגישה המזרחית למעבר המיתלה, נתיב החוצה את ההרים לכיוון תעלת סואץ. מפקד הגדוד היה רב־סרן רפאל איתן, שלימים כיהן כרמטכ״ל. על חטיבת הצנחנים פיקד אריאל שרון. שאר כוחות החטיבה היו אמורים להתקדם ביבשה ולחבור אל הכוח המוצנח. כדי לבצע את התוכנית נדרשו תיאום עם חיל האוויר, הכנות לוגיסטיות, ציוד מתאים ואמצעי קשר. יחידה המוצנחת בעומק שטח הנתון לשליטת האויב עלולה להישאר מבודדת אם הכוחות המסייעים מתעכבים. חשוב לזכור כי הצלחת הנחיתה אינה שקולה להשתלטות על כל סיני, שהתרחשה רק בהמשך המערכה.
יום שני, 29 באוקטובר
על פי פרסום היסטורי של צה״ל, הצניחה המבצעית החלה ביום שני, 29 באוקטובר 1956, בסביבות השעה 16:59. הצנחנים נחתו בסביבה מדברית קשה, אספו ציוד, יצרו קשר בין קבוצות הלוחמים והתארגנו להגנה. רוחות, תנאי השטח, המרחק מהבסיסים והחשכה המתקרבת הגדילו את הקושי. לוחמים נדרשו להתמודד עם האפשרות שכוחות מצריים ינסו לתקוף את אזור הנחיתה. מבחינה ארגונית היה זה צעד משמעותי בתולדות מערך הצנחנים של צה״ל. מבחינה מדינית הוא התרחש בדיוק ברגע שבו עמדה להתגלגל התוכנית שתואמה מראש עם בריטניה וצרפת. שני ההיבטים קשורים זה בזה, אך אינם זהים.

החבירה היבשתית והקרב במיתלה
בשעה שהגדוד של רפאל איתן החזיק בעמדותיו, התקדמו כוחות אחרים של החטיבה ממזרח לכיוון אזור הצניחה. בקרבת מעבר המיתלה התנהלו בהמשך קרבות קשים, ובעיקר ב־31 באוקטובר. מדובר בשלב נפרד מהצניחה שהתקיימה יומיים קודם לכן. ההחלטות להיכנס למרחב המעבר, מצב המודיעין ומחיר הקרב הפכו לנושאי דיון וביקורת בתוך צה״ל ובמחקר ההיסטורי. עדויות של משתתפים הציגו לעיתים הערכות שונות של ההוראות ושל האפשרויות שעמדו בפני המפקדים. כתיבה אחראית צריכה לתאר גם את הצלחת ההצנחה וגם את המחלוקות לגבי הקרב המאוחר, בלי להפוך אותן לסיפור אחד חסר הבחנות.
העמדה המצרית ומחיר המלחמה
במצרים נתפסה הפלישה כפגיעה בריבונות המדינה בשעה שניסתה לבסס את שליטתה בתעלת סואץ. חיילים מצריים נלחמו להגנת עמדותיהם, ואזרחים נפגעו מהתרחבות המערכה אל אזורים נוספים. במקורות ערביים מקובל לעיתים הכינוי ״התוקפנות המשולשת״, המדגיש את חלקן של ישראל, בריטניה וצרפת. השם משקף נקודת מבט היסטורית אחרת על האירועים עצמם. לפי ציר הזמן של ארכיון משרד הביטחון הישראלי, נהרגו 182 חיילי צה״ל במלחמת סיני כולה, ואילו מקורות אחרים מציגים מספרים מעט שונים בהתאם להגדרותיהם. אין לייחס מספר זה למבצע מכבש לבדו. לכל נתון על חללים יש הקשר ומשמעות אנושית.
ההתערבות הבריטית והצרפתית
לאחר תחילת התקדמות צה״ל הציגו בריטניה וצרפת את האולטימטום שהוכן מראש. בעקבות דחייתו בידי נאצר תקפו כוחותיהן יעדים במצרים. בתוך זמן קצר הפך העימות המקומי למשבר בין־לאומי במסגרת המלחמה הקרה. ארצות הברית התנגדה למהלך של בעלות בריתה האירופיות והפעילה לחץ מדיני וכלכלי להפסקת הלחימה. גם ברית המועצות גינתה את ההתערבות. באו״ם נדונו הפסקת אש ונסיגת הכוחות. האירועים הראו כי הישג צבאי מהיר אינו מבטיח תמיכה בין־לאומית ואינו מאפשר בהכרח להחזיק בשטח שנכבש. למהלכים מדיניים הייתה השפעה מכרעת על סיום המערכה.
נסיגה, כוח האו״ם והמורשת
במהלך הלחימה השתלטו הכוחות הישראליים על שטחים נרחבים בסיני, אולם בעקבות לחץ בין־לאומי נסוגו מהם בהדרגה. הנסיגה הושלמה במרץ 1957. כוח חירום של האו״ם הוקם כדי לסייע בפיקוח על המצב לאחר המלחמה. נושאי חופש השיט במצרי טיראן וביטחון הגבולות לא נעלמו מן הדיון האזורי. נאצר זכה לחיזוק מעמדו המדיני על אף הקשיים הצבאיים של מצרים. בריטניה וצרפת נאלצו להתמודד עם צמצום כוחן בזירה העולמית. בישראל הפיקה המערכת הצבאית לקחים מבצעיים, אך לצד ההישגים נותרו נפגעים וסיכונים מתמשכים. כל אלה חלק מההיסטוריה של המלחמה.
כיצד לקרוא את התמונות
התמונות המלוות מאמר זה הן שחזורים חזותיים מודרניים ולא צילומים מקוריים מ־29 באוקטובר 1956. הן נועדו להמחיש את הסביבה המדברית ואת רעיון ההצנחה, בלי לטעון כי אדם מסוים או רגע מדויק תועדו בהן. תצלומים היסטוריים אמיתיים מצויים בארכיון המדינה, באוספי תצלומים ממשלתיים ובארכיונים צבאיים. לפני פרסום צילום כזה יש לבדוק תאריך, שם צלם, זכויות שימוש וכתובית. תמונה שגויה עלולה ליצור זיכרון חזותי מטעה, גם כאשר הטקסט שלצידה מדויק. לכן נשמרת במאמר הפרדה בין איור לבין עדות תיעודית, והקוראים מופנים למקורות שבהם ניתן לעיין בחומר המקורי.
ההבדל בין פעולה טקטית למהלך מדיני
מבצע מכבש מדגים מדוע אי אפשר להסביר מלחמה רק באמצעות תיאור של קרב. לצניחה היו יעד ומפקדים בשטח, אבל משמעותה נבעה גם מן התוכנית המדינית שסביבה. בהבנות החשאיות בין ישראל, בריטניה וצרפת נועד המהלך הישראלי ליצור את התנאים להתערבות שתי המעצמות באזור התעלה. מי שמתאר את הצניחה בלי ההקשר הזה משמיט חלק חיוני מן הסיפור; מי שמתאר רק את ההסכם המדיני משמיט את חוויית החיילים ואת הסיכון הממשי שבו פעלו.
הבחנה נוספת נוגעת לצניחה עצמה ולקרב שנערך לאחר מכן במעבר המיתלה. אלה אירועים הקשורים זה בזה, אך אין לאחד אותם לרגע אחד. הפרדה בין שלבי המהלך מסייעת להבין אילו פקודות ניתנו, מה ידעו המפקדים וכיצד השתנתה תמונת המצב. היא גם מאפשרת לדון בביקורת על החלטות מסוימות בלי להפוך אותה לקביעה גורפת על כל הלוחמים או על כל המבצע.
מן הצד המצרי, מלחמת סיני הייתה חלק ממאבק רחב יותר על ריבונות ועל מעמדה של מצרים לאחר הלאמת התעלה. מכאן נובע שגם הצלחה צבאית בשטח אינה זהה להצלחה מדינית ארוכת טווח. הלחץ הבין־לאומי והנסיגה שבאה בעקבותיו מראים את הגבול שבין יכולת צבאית לבין לגיטימציה וסדר מדיני. בחינה משולבת של הזירות מסבירה מדוע אותו אירוע נתפס באופן שונה בישראל, במצרים, בבריטניה ובצרפת.
במלאת עשרות שנים לאירועים, כדאי לקרוא במקביל מסמכים רשמיים, מחקר היסטורי ועדויות אישיות. מסמך שנכתב לפני המלחמה מלמד על כוונה; דוח שנכתב אחריה עשוי להסביר כיצד הכותב פירש את התוצאה. אף אחד מהם אינו נותן לבדו מבט מלא. ציון סוג המקור, מועד כתיבתו וזהות מחברו מאפשר לקורא להבחין בין מידע שהיה זמין בזמן אמת לבין מסקנה מאוחרת.
גם המונחים שבהם משתמשים חשובים. שמות מבצעים, כינויי יחידות ושמות מקומות אינם תמיד מתורגמים באותה דרך. כאשר מופיע שם חלופי, רצוי להסביר אותו ולא להציגו כאירוע נוסף. דיוק כזה מסייע במיוחד לקוראים המשווים בין מקורות בעברית ובאנגלית. הוא שומר על רצף כרונולוגי ברור ועל האפשרות לבדוק כל טענה מול תיעוד מזוהה.
כינויים שונים אינם אירועים נוספים
במקורות בעברית ובשפות אחרות מופיעים השמות מכבש, קדש ומלחמת סיני לצד הכינוי הבין־לאומי משבר סואץ. חשוב לזהות בכל מקור אם הוא מתאר פעולה מצומצמת, מערכה ישראלית רחבה או עימות בין־מדינתי. שינוי השם בשפה אחרת אינו בהכרח עדות למבצע נוסף. הצגת המונחים בתחילת הלימוד מאפשרת להשוות כרונולוגיות ולראות כיצד נקודות המבט השונות בוחרות את מוקד הסיפור. כך אפשר לעקוב אחר אירועי אוקטובר ונובמבר 1956 בלי לאחד את כל החזיתות לאירוע צבאי יחיד.
מקורות, ביקורת וזיכרון של שבעים שנה
אתר צה״ל מזכיר את השם ״מכבש״ במפורש במאמר על תולדות הצניחות המבצעיות. ארכיון משרד הביטחון מפרסם חומר על תכנון מבצע קדש ועל היבטיו המדיניים. לצד אלה ראוי לקרוא גם מחקרים מצריים, מסמכים של האו״ם ודיונים על ההבנות שהושגו בסוור. אף מקור לאומי יחיד אינו מכיל את כל נקודות המבט. ב־29 באוקטובר 2026 מצוינות שבעים שנים לתחילת הפעולה. זהו מועד מתאים לזכור את הלוחמים, לבחון החלטות מדיניות ולהבין את ההבדל שבין הצלחה טקטית לבין תוצאה ארוכת טווח. היסטוריה טובה מבוססת על בדיקת העובדות ולא על סיסמאות.
מקורות וקריאה נוספת
- IDF: The first combat parachute jump — Operation Makhbesh(https://www.idf.il/אתרי-יחידות/חטיבת-הצנחנים/כל-הכתבות/2017/צניחות-בצה-ל-לאורך-ההיסטוריה/)
- IDF: What Was the 1956 Sinai Campaign?(https://www.idf.il/en/mini-sites/wars-and-operations/what-was-the-1956-sinai-campaign/)
- Israel Ministry of Defense Archives: Operation Kadesh(https://archives.mod.gov.il/Exhib/kadesh/Pages/default.aspx)
- Israel Ministry of Defense Archives: 1956(https://archives.mod.gov.il/timeline/Pages/1956.aspx)
- מלחמת סיני — ויקיפדיה בעברית(https://he.wikipedia.org/wiki/מלחמת_סיני)
