יורי פורמן: אלוף העולם באגרוף שהפך לרב אורתודוקסי

ביוגרפיה: ספורט, הגירה ויהדות

סיפור חיים בין בלארוס, חיפה וניו יורק

יורי פורמן נולד בחמישה באוגוסט 1980 בעיר הומל, שהייתה אז בתחומי הרפובליקה הסובייטית של בלארוס. סיפורו משלב הגירה יהודית, הישגים בספורט מקצועני ולימוד דתי. בילדותו למד להגן על עצמו במסגרת אימוני אגרוף, ובשנות התשעים הגיע עם משפחתו לישראל. בחיפה נאלץ להתרגל לשפה, לחברה ולתרבות חדשה. הוא תיאר בהמשך תחושת זרות כפולה: בארץ מוצאו התייחסו אליו לעיתים כאל יהודי, ואילו בישראל נתפס לפעמים כעולה רוסי. החוויות הללו אינן מסבירות לבדן קריירה שלמה, אך הן מספקות רקע להבנת כוח ההתמדה שלו והחשיבות שייחס לזהות אישית.

Yuri Foreman portrait, 2008
Photo: Adam Ritter · CC BY-SA 3.0 · Wikimedia Commons

הדרך לזירת האגרוף

פורמן התאמן במסגרת האגרוף החובבני בישראל, זכה בהישגים ארציים וייצג את המדינה בתחרויות. האגרוף בישראל לא היה ענף בעל משאבים גדולים, ולכן האפשרות להתקדם לרמות המקצועניות הגבוהות הייתה מוגבלת. העיסוק בספורט דרש ממנו איזון בין פרנסה, לימודים, אימונים ונסיעות. כישרונו לא התבטא רק בעוצמת המכה אלא גם בתנועת רגליים, בהגנה, בשליטה בקצב וביכולת לקרוא יריב. ענף האגרוף נשען על הכנה טקטית יסודית: מתאגרף מתמודד עם סגנונות שונים, מגיב לשינויי מרחק וצריך לשמור על ריכוז לאורך סיבובים רבים. ההישגים המוקדמים שלו סללו את הדרך להגירה נוספת, הפעם לארצות הברית.

ניו יורק והמעבר למקצוענות

בניו יורק הצטרף פורמן לסביבה עשירה של מועדוני אגרוף ומאמנים בעלי ניסיון בינלאומי. הוא זכה באליפות ניו יורק של תחרות גולדן גלובס בשנת 2001, הישג משמעותי בזירה החובבנית האמריקאית. בשנת 2002 החל להופיע כמתאגרף מקצועני. השנים הראשונות הוקדשו לבניית ניסיון ולהתמודדות עם יריבים מגוונים, ולא רק לניסיון לצבור ניצחונות מהירים. הופעותיו הראו סגנון טכני וזהיר יחסית, המתבסס על תנועה נכונה וצירוף של מכות מדודות. המעבר למקצוענות כרוך גם בהיבטים כלכליים: חוזי קרבות, מנהלים, זכויות שידור, הכנות ממושכות וסיכון מתמיד לפציעה. אין להבין את ההצלחה בלי המערכת הרחבה שסבבה אותו.

אליפות העולם בשנת 2009

בארבעה עשר בנובמבר 2009 ניצח פורמן את דניאל סנטוס בקרב על תואר אלוף העולם של התאחדות WBA במשקל סופר־וולטר. הניצחון הושג בהחלטה פה אחד של השופטים לאחר שנים של עבודה והפך אותו לאחד הספורטאים הישראלים המזוהים ביותר עם אגרוף ברמה הבינלאומית. בעיתונות תואר כהישג חלוצי עבור מתאגרף בעל אזרחות ישראלית, אף שבמקורות שונים קיימות הגדרות שונות של השאלה מי היה אלוף העולם הישראלי הראשון. חשוב להבחין בין ארגוני האגרוף השונים ובין תארים הניתנים בקטגוריות משקל נפרדות. הערך המרכזי של התואר עבורו היה ההכרה במאמץ מקצועי מתמשך וביכולת להתמודד מול אלוף מכהן.

הקרב נגד מיגל קוטו

בחמישה ביוני 2010 הגן פורמן על תוארו מול מיגל קוטו באצטדיון יאנקי שבניו יורק. האירוע משך תשומת לב ציבורית רבה משום שהחזיר את האגרוף אל אחד האצטדיונים המוכרים בארצות הברית. במהלך הקרב התמודד פורמן עם בעיה בברכו, נפגע בניידות שעליה התבסס סגנונו והפסיד בנוקאאוט טכני בסיבוב התשיעי. רגע יוצא דופן התרחש כאשר אנשי הפינה השליכו מגבת לזירה והשופט בחר להמשיך את ההתמודדות לפני סיומה. דיווחים בני התקופה תיארו את רצונו של פורמן להמשיך חרף הכאב. לצד ההערכה לנחישות, האירוע מדגים את החובה לבחון ברצינות את בטיחות הספורטאים ואת גבולות ההקרבה האישית.

פציעות והמשך הקריירה

הפסד בקרב על תואר עולם אינו מסיים בהכרח קריירה, אך פציעות עלולות לשנות באופן מהותי את יכולתו של ספורטאי. פורמן עבר טיפול ושיקום וחזר להתחרות בתקופות שונות. בשנת 2015 שב לזירה וניצח את לנוד דוזייר בהחלטת שופטים בברוקלין. בקרב אחר בשנת 2017 הפסיד לאריסלנדי לארה. מסלולו מלמד שהתקדמות מקצועית אינה קו ישר: יש בה זמנים של הצלחה, התאוששות, שינוי יעדים וחזרה הדרגתית. חשוב להיזהר מתיאורי גבורה שמוחקים את המחיר הגופני של האגרוף. ההחלטה להמשיך להתחרות, להפסיק או לשנות כיוון נוגעת גם לחיי המשפחה ולעתיד הכלכלי מחוץ לזירה.

Yuri Foreman and Miguel Cotto at the official weigh-in, June 2010
Photo: Chamber of Fear · CC BY-SA 2.0 · Wikimedia Commons

תהליך ההתקרבות ליהדות

במהלך חייו בניו יורק העמיק פורמן בלימוד יהדות, תלמוד ומחשבה חסידית. אחד ממוריו המוכרים הוא הרב דוב בער פינסון, שליווה את לימודיו ואת דרכו הרוחנית. בשנת 2014 קיבל סמיכה לרבנות אורתודוקסית. הדבר עורר עניין משום שבדמיון הציבורי נדמה לעיתים שהעיסוק באגרוף והעיסוק בהלכה שייכים לעולמות מנוגדים. פורמן הציג דווקא קשר בין משמעת גופנית, אחריות אישית, שליטה בכעס והצורך ללמוד לאורך זמן. עם זאת, הסמכה רבנית אינה משנה בדיעבד את העובדה שהאגרוף הוא ענף תחרותי מסוכן, והקשר בין ספורט קרבי לאתיקה דתית ראוי לדיון ולא רק לחגיגה.

שבת, זהות דתית וחיי הציבור

הזיקה של פורמן לשמירת מצוות עוררה שאלות מעשיות: מתי מתאמנים, כיצד מתכננים קרב סביב שבת, מה אוכלים בזמן נסיעות, ואיך מנהלים קריירה בינלאומית לצד חיי קהילה. דווח שכאשר התמודד על האליפות בשנת 2009 הקפיד להתחיל את פעילותו לאחר צאת השבת. מקרה זה ממחיש שאורח חיים דתי עשוי להשפיע על לוח הזמנים המקצועי. בתוך היהדות קיימות גישות שונות לשאלת המקום של תחרות גופנית אלימה בחיי אדם שומר מצוות, ואין לראות במעשיו של אדם אחד פסק הלכה לכלל הציבור. את בחירותיו האישיות אפשר להבין גם כביטוי לרצון לשלב זהויות ולא למחוק אחת מהן.

כשרות טבעונית ופעילות מאוחרת

בשנים שלאחר השיא הספורטיבי פנה פורמן גם לעיסוק מעשי בעולם הכשרות. יחד עם רעייתו שושנה היה קשור למיזם VBR Kosher, המבקש להעניק פיקוח כשרות לעסקים טבעוניים. הרעיון נשען על העובדה שהימנעות ממוצרים מן החי מצמצמת חלק מהשאלות ההלכתיות הקשורות לבשר ולחלב, אך אינה מבטלת את הצורך לבדוק רכיבים, כלי ייצור, חומרי גלם והליכי עבודה. הפעילות הזאת ממחישה את המעבר של דמות ציבורית מן הזירה התחרותית לשאלות של קהילה, צרכנות ואחריות מקצועית. אין לבלבל בין תעודת כשרות מסוימת לבין הכרה גורפת מצד כל הרשויות הרבניות או כל הקהילות.

הגירה וזהות יהודית ישראלית

סיפורו של פורמן קשור גם לגל העלייה הגדול מברית המועצות לשעבר. משפחות רבות הגיעו לישראל עם השכלה, שפה ותרבות עשירות אך נאלצו לבנות מחדש קשרים חברתיים. עבור צעירים אחדים, ספורט היה מרחב שאפשר לבטא בו יכולת ללא תלות מיידית בשליטה מלאה בעברית. פורמן סיפר על עבודה ואימון עם ערבים בישראל, פרט שמזכיר כי חיי הספורט המקומיים עשויים ליצור מפגשים החוצים גבולות של שפה ומוצא. בהמשך נעשה גם למהגר ישראלי בארצות הברית ושמר על הקשר הציבורי לישראל. זהות לאומית, דתית ומקצועית הופיעה אצלו בשכבות, ולא כחבילה אחת פשוטה.

מה אפשר ללמוד ממסלול חייו

ראוי להעריך את הישגיו של פורמן בלי להפוך את סיפורו לאגדה חסרת סתירות. הוא השקיע שנים באימון, הגיע לאליפות עולם, התמודד עם פציעה קשה ולמד תחום דתי תובעני במקביל למקצוע מסוכן. הקריירה שלו מעוררת שאלות על הגבול שבין נחישות לבין סיכון, על היחס שבין זהות יהודית להצלחה ציבורית ועל הדרכים שבהן אדם יכול להשתנות לאורך חייו. ההשוואה בין זירת האגרוף לבית המדרש יכולה להיות מטפורה מעניינת, אך כל אחת מן המסגרות דורשת מיומנויות ואחריות מסוג אחר. המשותף להן הוא הצורך בתרגול עקבי, בענווה וביכולת ללמוד גם אחרי כישלון.

מקורות ובדיקת העובדות

הפרטים המרכזיים מבוססים על רישומי BoxRec לתחרויות האגרוף, על פרסומים של אוניברסיטת ברנדייס ושל ישיבה יוניברסיטי על ההגירה ולימודי הרבנות, על דיווח JTA משנת 2015 ועל דיווח The Times of Israel על פעילות הכשרות. התמונות הן צילומים היסטוריים של פורמן ושל המפגש הציבורי עם מיגל קוטו, ולא שחזורים שנוצרו במחשב. תאריכים, שמות ותואר האליפות נמסרים בהקשר של ארגון WBA ולא כאילו קיים תואר יחיד ומוחלט לכל ענף האגרוף. עיון במקורות שונים חשוב במיוחד כאשר משווים את פרטי סיפור החיים כפי שסופרו בראיונות בזמנים שונים.

מקורות ותצלומים