יהודי ספרד ופורטוגל: מן העדויות הקדומות ועד הקהילות בימינו
26 October 2026
קהילות יהודיות התקיימו בחצי האי האיברי כבר בתקופה הרומית ובשלהי העת העתיקה, הרבה לפני הקמת המדינות ספרד ופורטוגל במובנן המודרני. עדות כתובה המצוטטת במחקר על נוכחות יהודית בשטח פורטוגל של ימי
שורשים קדומים בחצי האי האיברי
קהילות יהודיות התקיימו בחצי האי האיברי כבר בתקופה הרומית ובשלהי העת העתיקה, הרבה לפני הקמת המדינות ספרד ופורטוגל במובנן המודרני. עדות כתובה המצוטטת במחקר על נוכחות יהודית בשטח פורטוגל של ימינו מיוחסת לשנת 482 לספירה. אין פירוש הדבר שיהודים הגיעו לראשונה דווקא באותה שנה: התאריך מסמן נקודת תיעוד ולא תחילתה ודאית של קהילה. המילה ״ספרדים״ קשורה לשם העברי ספרד, אך מסורות ספרדיות התפתחו גם בפורטוגל ובקרב קהילות הפזורה לאורך מאות שנים.
ימי הביניים, גירוש והמרה כפויה
בימי הביניים חיו יהודים בערים כמו ליסבון, פורטו, אבורה וקוימברה, ועסקו במסחר, ברפואה, במלאכה ובחיי תורה. יחסם של השלטונות השתנה מתקופה לתקופה וכלל הגנות מסוימות לצד מגבלות משפטיות. בשנת 1492 הגיעו לפורטוגל יהודים שנמלטו מגירוש ספרד. בשנת 1496 הורה המלך מנואל הראשון על יציאה או המרת דת, ובשנת 1497 נכפו הטבלות של יהודים רבים והוטלו מגבלות על יציאה מן הארץ. בשנת 1506 התרחש טבח ב״נוצרים חדשים״ בליסבון. האינקוויזיציה הפורטוגלית שהוקמה בשנת 1536 העצימה במשך דורות את הפחד ואת הפיקוח הדתי.
מבלמונטה עד הקהילות כיום
משפחות מסוימות שמרו בסתר על מנהגים יהודיים למרות הסכנה. בבלמונטה נותרה מסורת של יהודים אנוסים שקיימו קשר מחודש עם קהילות יהודיות אחרות במאה העשרים. יהודים ספרדים ופורטוגלים התיישבו גם באמסטרדם, בלונדון, בהמבורג, בערי האימפריה העות׳מאנית, בצפון אפריקה ובאמריקה. כיום קיימות בפורטוגל קהילות יהודיות קטנות אך פעילות בליסבון, בפורטו ובבלמונטה, לצד אתרי זיכרון ומוזיאונים. גודל הקהילה משתנה לפי הגדרת זהות יהודית או חברות רשמית במוסדות דתיים, ולכן אין להציג מספר יחיד ללא שנת המדידה ומקורו.
פורטוגל כיום: קהילות חיות ושינוי בחקיקה
בפורטוגל פועלות כיום קהילות יהודיות קטנות בליסבון, בפורטו ובבלמונטה. סיפורה של בלמונטה חשוב במיוחד משום שמשפחות מקומיות שמרו חלק ממנהגי היהדות במשך דורות שבהם קיום דתי גלוי היה כרוך בסכנה. עם הזמן התחדשו חיי הקהילה הפומביים, ובית הכנסת והמוזיאון משמשים גם תושבים ולא רק תיירים. נושא עכשווי אחר הוא האזרחות הפורטוגלית לצאצאי יהודים ספרדים. החקיקה השתנתה לאורך השנים, והקהילה היהודית בליסבון הודיעה שלא תקבל בקשות חדשות במסלול המיוחד החל מ־4 במאי 2026. אין להסיק מכך שכל אדם הנושא שם משפחה ספרדי זכאי לאזרחות. מחקר גנאלוגי, זהות יהודית, תיעוד היסטורי ותנאים משפטיים הם תחומים קשורים אך נפרדים. יש לבדוק תמיד מסמכים רשמיים מעודכנים ולא להסתמך על מודעות מסחריות.
מקורות המסורת הפורטוגלית
סידורי תפילה, כתובות של בתי כנסת ומסמכים קהילתיים מעידים על קשרים ארוכי טווח בין יהודי חצי האי האיברי לבין קהילות במקומות אחרים. חלק מן המשפחות דיברו פורטוגזית או ספרדית בסביבה הביתית, גם כאשר התיישבו בארצות חדשות. חוקרים בוחנים כיצד השתנו מנהגי התפילה, השמות והמסחר, ומדגישים שאין לזהות כל מסורת ספרדית עם אותה קהילה מקומית. העבר המשותף אינו מבטל את ההבדלים בין יהודי ליסבון, פורטו ובלמונטה כיום.
מבט היסטורי מאוזן
הסיפור אינו רק תור זהב וגם אינו רק פרק של רדיפות. יש לבחון מסמכים מלכותיים, כתובות, ארכיונים מקומיים ועדויות משפחתיות ולשאול מי כתב אותם ולאיזו מטרה. שמות משפחה כמו רודריגז וגרדיס מופיעים ברשתות מסחר יהודיות ספרדיות ופורטוגליות, אך שם משפחה לבדו אינו מוכיח מסלול הגירה אחיד. לימוד ההיסטוריה מאפשר להבין כיצד נשמרו לשון, תפילה ומנהג גם לאחר גירוש והמרה כפויה, וכיצד מתחדשים חיי קהילה בפורטוגל בת ימינו.