ההיסטוריה של ארץ ישראל: ארץ, עמים ותרבויות
מכנען וממלכות ישראל ויהודה, דרך האימפריות הגדולות ועד התקופה העות׳מאנית והמנדט הבריטי.
Credit: American Colony Jerusalem photographic department; photographer not individually identified. Public domain. Archive record and image details.
ארץ אחת, סיפורים רבים
ההיסטוריה של ארץ ישראל קדומה בהרבה מהקמת המדינה בשנת 1948. בין חוף הים התיכון, ההר ובקעת הירדן עברו דרכים שחיברו את מצרים, סוריה ומסופוטמיה. מסחר, הגירה ומפגש תרבויות ליוו כיבושים ומאבקים. השמות כנען, ישראל, יהודה, יודיאה ופלשתינה שייכים לתקופות ולהקשרים שונים, ולא לגבולות שנותרו קבועים אלפי שנים. את תולדות היהודים יש לקרוא לצד תולדות הקבוצות האחרות שחיו בארץ, תוך הבחנה בין אוכלוסייה, זיקה דתית ושלטון מדיני.
כנען והופעת ישראל
בתקופת הברונזה המאוחרת התקיימו בכנען ערי מדינה שהושפעו מאוד ממצרים. הארכאולוגיה בוחנת יישובים, כלי חרס וכתובות כדי להבין את הופעת הקהילות הישראליות באזור ההר. המקרא משמר סיפורים על האבות, יציאת מצרים והמלוכה. חשיבותם למסורת אינה הופכת כל פרט לעובדה שאפשר לאמת באופן עצמאי. היקפה של ממלכה מאוחדת מוקדמת הוא נושא למחלוקת מחקרית. מקורות כתובים וממצאים חומריים עונים על שאלות שונות, וצריך לבחון אותם לפי זמנם, מטרתם והקשרם.
ישראל, יהודה והגלות
בתקופת הברזל היו ממלכת ישראל בצפון וממלכת יהודה בדרום ישויות מדיניות נפרדות, שמרכזיהן בשומרון ובירושלים. אשור כבשה את ממלכת הצפון בשלהי המאה השמינית לפני הספירה. בבל החריבה את ירושלים ואת בית המקדש הראשון בשנת 586 לפנה״ס והגלתה חלק מן האוכלוסייה. לא כל התושבים עזבו. לאחר כיבוש בבל בידי פרס יכלו חלק מן הגולים לשוב. שיקום המקדש וזיכרון הגלות עיצבו את החיים היהודיים ואת המחשבה על אובדן, ברית ושיבה.
עולם הבית השני
שלטון פרסי, הלניסטי ורומי שינה את המוסדות ואת התרבות. המפגש עם העולם היווני כלל הסתגלות וגם עימות. מרד המקבים ועליית בית חשמונאי יצרו תקופה של שלטון יהודי, ולאחריה התבסס כוח רומי במאה הראשונה לפנה״ס. הורדוס שילב מפעלי בנייה גדולים עם תלות ברומא. היהדות בתקופה זו הייתה מגוונת, וקבוצות שונות התווכחו על סמכות ומנהג. מתוך העולם היהודי הזה צמחה גם הנצרות. החברה המקומית הייתה חלק מרשת קשרים רחבה בים התיכון ובמזרח הקרוב.
המלחמות ברומא והתקופה הביזנטית
המרד ברומא הסתיים בחורבן בית המקדש השני בשנת 70 לספירה. מרד בר כוכבא בשנים 132–135 הביא חורבן ועקירה נוספים. עם זאת, התיאור של גירוש כל היהודים ברגע אחד אינו נכון: קהילות המשיכו להתקיים בארץ, לצד קהילות בתפוצות. התנצרות האימפריה הביזנטית שינתה את יחסי הכוחות הדתיים. כנסיות, מנזרים ועלייה לרגל קיבלו מקום חשוב. היהודים שמרו על חיי קהילה ויצירה גם תחת הגבלות משתנות ואי-שוויון משפטי. המשכיות ושינוי התקיימו בעת ובעונה אחת.
שלטון מוסלמי וימי הביניים
הכיבוש המוסלמי במאה השביעית כונן סדר מדיני חדש. ירושלים קיבלה חשיבות מתמשכת גם באסלאם, לצד מקומה ביהדות ובנצרות. הערבית התפשטה, אך קהילות דתיות שונות המשיכו לחיות באזור. מסעי הצלב, הכיבושים המוסלמיים והשלטון הממלוכי הביאו תמורות נוספות. אין לתאר את מאות השנים האלה כהרמוניה קבועה או כאיבה רצופה. התנאים השתנו לפי תקופה, מקום ושליט. גם חלוקות מנהליות וזהויות של ימי הביניים אינן זהות למדינות הלאום ולגבולות של ימינו.
ארבע מאות שנה עות׳מאניות
בשנים 1516–1517 סופח האזור לאימפריה העות׳מאנית. במשך כארבע מאות שנה עיצבו חקלאות, מסחר, מוסדות דת ושלטון מקומי את חיי היום-יום. ירושלים, צפת, טבריה וחברון היו מוקדי זיקה ויישוב יהודיים, לצד אוכלוסייה מוסלמית ונוצרית. הגעת יהודים ספרדים שגורשו מחצי האי האיברי שינתה רשתות של מסחר ולימוד בעולם העות׳מאני. הקשרים לצפון אפריקה, לבלקן ולמזרח הים התיכון מלמדים שההיסטוריה המקומית הייתה מחוברת תמיד למרחבים החורגים מן הגבולות המדיניים הנוכחיים.
לאומיות והמנדט הבריטי
במאה התשע-עשרה שינו הגירה, תחבורה ולאומיות את הארץ. הציונות ביקשה הגדרה עצמית יהודית, ובמקביל התפתחו שאיפות ערביות לעצמאות. אחרי מלחמת העולם הראשונה הוקם שלטון המנדט הבריטי. העלייה, הקרקע והייצוג המדיני הפכו לנושאים של עימות גובר. תוכנית החלוקה של האו״ם ב־1947 לא הובילה למעבר שלֵו לשתי מדינות. מלחמת האזרחים ומלחמת 1948 פתחו פרק חדש. לימוד התקופות הקודמות מסביר זיקות עמוקות בלי להציג את הסכסוך המודרני כתוצאה הכרחית של העת העתיקה.